האדמו"ר שהתחיל את המהפכה

האדמו''ר הזקן, בעל התניא, שניאור זלמן מלאדי, י''ט בכסלו, חג הגאולה, ראש השנה לחסידות

סיפורו של רבי שניאור זלמן מלאדי

השבוע ביום שלישי לפי התאריך העברי יחול י"ט בכסלו. לרבים מכם התאריך הזה לא ממש אומר שום דבר, אבל לרבים אחרים זה הוא יום משמעותי ביותר, יום של פריצה, התעלות, תחילתה של הגאולה.

אז במה דברים אמורים? רבי שניאור זלמן מלאדי (הידוע בכינוייו: האדמו"ר הזקן, דעֶר אַלטעֶר רבי, ו- בעל התניא, וזו רשימה חלקית בלבד…) נולד בח"י באלול 1745, הוא חולק את אותו תאריך הלידה עם הבעל שם טוב (אשר נולד ב- 1690). לא בכדי השניים נקשרו יחד באותו היום.

הבעל שם טוב הוא למעשה מייסד תנועת החסידות, גישה ליהדות ששמה דגש גם על הפנימיות של התורה, על הנפש של האדם, ועל הקשר בין הגוף, הנפש ואלוקים.

המסר הוא פשוט – יהודי יקר, תוציא קצת את הראש מהספר ותתבונן פנימה, אל תוך עצמך. אחרי שתבין מה קורה שם בפנים, תוכל לצאת החוצה אל העולם, וליישם זאת במעשים היום יומיים שלך.

כך, לאט לאט, תהפוך את העולם למקום יותר טוב.

אם עד אותה עת יהודים עסקו בעיקר בלימוד תורה וחוקיה (ההלכות), באה תנועת החסידות ולצד זה שמה דגש על מבנה הנפש הפועלת בתוכנו, על שאלות מאקרו כמו מה הוא רצון האל בעולם, ואיך מיישמים אותו ביום יום ורותמים לכך את כוחות הנפש העוצמתיים שיש בתוכנו. כל אלו אינן שאלות תיאורטיות, אלא משנת חיים לפיה החסידים פועלים ומניעים את אורחות חייהם. פריצת החסידות נועדה לעורר את הנפש של היהודים, ולהוות משקל נגד לתנועת ההשכלה ותהליך החילון, וגם ללימוד התורה ה"יבש", נטול הנשמה.

לפני שהאדמו"ר הזקן נולד, הבעל שם טוב בירך את הוריו, ולאחר הלידה סירב הבעל שם טוב שיביאו בפניו את הילד. הוא ידע שזה הוא ממשיך דרכו, אך גם שלא הוא יהיה זה שילמד ויחנוך אותו, אלא תלמידו של הבעל שם טוב – רבי דב בער, המכונה "המגיד ממזריטש". כשהגיע האדמו"ר הזקן ללמוד בבית מדרשו של המגיד, סיפר לו המגיד שהוא נשמה מיוחדת, שירדה לראשונה לעולם למטרה נעלית, ולא גלגול של נשמה "רגילה" שירדה אל העולם לצורך תיקונה. תלמידיו של המגיד, החלו להפיץ את החסידות באירופה ביניהם גם האדמו"ר מקרלין, לוי יצחק מברדיצ'ב, זושא מאניפולי וגם האדמו"ר הזקן. כל אחד מיוחד בפני עצמו.

המתנגדים לחסידות

מכיוון שתנועת החסידות הייתה כה פורצת דרך בזמנה ונתפסה אף כמשיחית, היו לה התנגדויות רבות, בראשות טיטאן יהודי אחר – הגאון מוילנה. בסוף המאה ה-18 הגאון מוילנה הנהיג חרמות רבות כנגד החסידים במזרח אירופה, בה פרחה הקהילה היהודית אותה תקופה, שהובילו אף לשריפת ספרי חסידות, והלשנות לשלטונות המזרח אירופיים. בצל החרמות, ביקש האדמו"ר הזקן להיפגש עם הגאון מוילנה, ולהסביר לו את פשרה של החסידות, אך זה סירב בתוקף, ומאז למעשה נמשך הסכסוך בין הזרם ה"ליטאי" לזרם החסידי עד היום.

ייסודה של חסידות חב''ד

כבר מבחרותו נחשב האדמו"ר הזקן לבולט במיוחד ופורץ דרך בתנועת החסידות, והוא נחשב לאדמו"ר הראשון מבין שבעה בשושלת חסידות חב"ד. הוא חיבר מספר ספרים שהבולט בהם הוא ספר התניא, שהוא ספר היסוד המפורסם והידוע ביותר ללימוד חסידות עד היום, את ספר החסידות "תורה אור", וגם ספרי הלכה ובהם שולחן ערוך הרב. בנוסף, הוא חיבר עשרה ניגונים ידועים (ניגון בחסידות הוא בעל חשיבות מיוחדת כדי לגעת בעצם הנשמה), שהמפורסם שבהם, הוא ניגון "ארבע הבבות" – ניגון עוצמתי במיוחד ומרגש, וחסידי חב"ד נוהגים לנגן אותו באירועים מיוחדים, בין היתר בטקס החופה. עד כמה הוא מיוחד? האגדה מספרת שהאדמו"ר הזקן בכבודו ובעצמו נוכח בכל פעם שבה הוא מנוגן.

י'''ט בכסלו - ראש השנה לחסידות

עקב אישיותו הבולטת ופועלו הרב להפצת החסידות, הלשינו עליו מתנגדי החסידות אל השלטון הצארי, וטענו שהוא מסייע לאימפריה העות'מאנית שהייתה במלחמה עם רוסיה הצארית אותה תקופה. יום שחרורו מהמעצר, הוא י"ט בכסלו התקנ"ט (29 בנובמבר 1798). מסופר שלאחר שחרורו ממעצר, הפיץ את בשורת החסידות בעוצמה כה רבה, שהשפיעה על "מתנגדים" רבים לחסידות, וסחפה רבות מהקהילות במזרח אירופה. היום הזה, יום היציאה מעבדות לחירות של האדמו"ר הזקן והחסידות כולה, הוא בעל משמעות אדירה לתנועת החסידות ופריצתה, עד שהוא משול אפילו למתן תורה נוסף – מתן התורה של פנימיות התורה.

עוד שישה אדמורים המשיכו את דרכו של האדמור הזקן בשושלת, כולם אגב ישבו בכלא בגלות על פועלם החסידי והיהודי, כולם מלבד האחרון שבהם – מנחם מנדל שניאורסון, הידוע בכינויו הרבי מליובאויטש (על שם העיירה בה חיו ופעלו רוב אדמור"י חסידות חב"ד) אבל זה כבר נושא לסיפור אחר.

יום שחרורו של האדמו"ר הזקן מהכלא, י"ט בכיסלו, נקרא בפי החסידים גם "חג הגאולה", ו"ראש השנה לחסידות" והוא נחגג למעשה בכל כתובת חב"דית על גבי הגלובוס, ויש לא מעט כאלה, קרוב ל-4,000 בתי חב"ד נכון להיום, כך שבכל מקום בו תהיו, בארץ ובעולם, סביר להניח שתמצאו היכן לחגוג. חגיגות (או יותר נכון לומר – התוועדות חסידית) גדולות במיוחד, תמצאו בבנייני האומה, ובכפר חב"ד כמובן.

 

ממליץ לכם בחום לבקר באחת ההתוועדויות ולקחת בהן חלק, לשמוע סיפורים על האדמו"ר הזקן, להרים הרבה "לחיים", ולרקוד לצלילי הופעות וניגוניו החסידיים.

 

מבטיח שתהנו המון, ואל תשכחו לספר לי איך היה!