חופשת הקורונה הבולגרית שלי

טיילת ויטושה, סופיה
טיילת ויטושה, סופיה

למה לי בולגריה עכשיו?

לבולגריה הגעתי כמעט במקרה. איך ששמעתי שהולך להיות סגר בחגי תשרי 2020, החלטתי שעם כל הכבוד לממשלה ולקורונה, אני רוצה לרדת מהרכבת הזו. אני במשחק הזה לא משחק… תנו לי לרדת, תודה.

אז אחרי שחבר ועוד חבר ועוד חבר(ה) טסו לבולגריה בזה אחר זו, והזמינו אותי להצטרף, נענתי להזמנה בשמחה ובחשש מסוים. בולגריה היא לא המקום הראשון שהייתי חושב עליו לחופשה. בהתאם, הגעתי לבולגריה עם ציפיות נמוכות, והאמת שהתבדתי, כי היא לגמרי הוכיחה שהיא מדינה שראויה להיות ב-To go list שלי. אני עוד אחזור אליה בהמשך.

בולגריה בצל הקורונה

כשנחתתי בסופיה (בלי לעשות שום שיעורי בית, כי אנחנו בורחים מהסגר, אתם זוכרים), קיבלתי הוראות מהחברים שכבר חיכו שם: תגיע למתחם הקו-וורקינג networking premium שנמצא בפאתי המרכז של סופיה, ותתמקם. הנסיעה קצרה, ומונית לא צריכה לעלות לך יותר מ-15 לבה. קיבלתי גם הקלטה קולית של כתובת המקום בבולגרית (בשביל הנהג – כי כתובת באנגלית בד"כ לא תעזור פה), הוראות להחלפת כסף, סים וכו'.

כמי שהגיע מהסגר של ישראל, עם הגבלות מרחק מהבית, 100 מטר, 500 מטר, קילומטר, שוטרים בכניסה לערים, מסיכות על הפנים (מותר לעשות ספורט יחידני בלי מסיכה? – בחיי שעוד לא הבנתי – מי שיודע תענו לי בתגובות), ועוד כללים לא ברורים – החיים בסופיה מנגד, נראו נורמליים לחלוטין. הדבר הראשון שעשיתי הוא פשוט להסתובב ברחובות, להביט אל על ולנשום אוויר, לראות את המוני האנשים, שמחים, צוחקים, מבלים, בלי מסיכות וכאילו אין קורונה. חופשיים. זה ממש היה חסר לי.

אחרי זה ישבתי לשתות כוס קפה ועוגה בבית קפה מקומי על שפת הרחוב כמו שאני אוהב. כמה שזה נשמע טריוויאלי, אני לא זוכר מתי לאחרונה יכולתי לשבת בבית קפה בארץ. המחירים אגב, ממש בדיחה: אספרסו, סודה ופרוסת עוגה בגודל של הראש שלי, עלו פחות מ-10 שקלים.

(פה המקום לציין שנכון לזמן הטיול שלי בולגריה הייתה "ירוקה". השמועה אומרת שכמות הנדבקים הנמוכה שדווחה במדינה, היא בגלל שפשוט לא בודקים מספיק, כי בדיקה נעשית באופן פרטי והיא דיי יקרה לרוב הבולגרים. נכון לכתיבת שורות אלה, התחלואה בבולגריה עולה, היא נחשבת "אדומה", והוחלו בה לא מעט הגבלות).

השדרה המרכזית של סופיה, ויטושה, הקרויה על שם הר הויטושה המפורסם שמשקיף על סופיה מעל, מטופחת מאד ומלאה במסעדות, בארים וחנויות. השדרה הייתה שוקקת חיים וחיות, ומלאה באנשים. גם זה היה מחזה נדיר למי שבא מישראל בתקופת הקורונה.

ויטושה
טיילת ויטושה, סופיה

זהירות רצפה עקומה

אמנם ויטושה מטופחת, אבל שאר סופיה בנויה בעיקר ממדרכות מרוצפות אבן, שאיך נאמר, אבנים ישרות אין שם. רוב המדרכות משובשות ועקומות (ושלא נדבר על פתחי הביוב), אז כדאי להיזהר עם נעלי עקב, עגלות תינוק ובכלל, לשים לב לאן הולכים. פה גם המקום לציין שבולגריה היא מדינה מושחתת, מאד מושחתת, למעשה היא המדינה המושחתת ביותר באיחוד האירופי. אתם כמובן לא תרגישו את זה ביום יום, אלא אם תפקחו ממש את העיניים, אבל עניין המדרכות שיעשע אותנו ברעיון שמישהו בטוח קיבל הרבה מאד כסף כדי לתקן אותן, ומעניין איפה הכסף הזה היום.

מדרכה בסופיה
מדרכה אופיינית בסופיה

זהירות ערמונים

דבר נוסף שהטריד מעט את מנוחתי אבל גם בד בבד היה יפה למראה, הוא עצי הערמונים שסופיה רוויה בהם. מדי פעם ערמון או שניים מחליטים לרדת מהעץ הישר לתוך הראש שלכם. סוג של מרפי ערמונים כזה.

ירוק ירוק ירוק

עוד מאפיין לעיר הנעימה הזו, הוא שסופיה משופעת בגנים ופארקים במרכז העיר שאפשר לקבל בהם אתנחתא ולהנות מירוק בעיניים. אני מאד נהנתי בגנים האלה:

 

כולם נמצאים ממש במרכז, ובאמת שיש עוד מלא. פשוט חפשו נקודה ירוקה במפה ולכו אליה. מה כבר יכול להיות.

שוק הנשים - Zhenski Pazar Market

נהנתי מאד לצעוד בין הדוכנים של שוק הנשים של סופיה, שנמצא ממש במרכז העיר, ושורשיו קיימים עוד מתקופת השלטון העות'מאני. 

התוצרת החקלאית בשוק מרשימה מאד. אם אצלנו בארץ פירות וירקות נראים אחידים ויפים, כאילו יצאו מפס ייצור, פה הם בצורות וגדלים שונים, ובעלי מראה אורגני וכפרי יותר. בכלל זה נראה כאילו כל איכר מוכר את התוצרת החקלאית שלו בעצמו. אותנטיות זה כאן.

מלבד פירות וירקות, יש בשוק גם מגוון של מוצרי מלאכה ופולקלור בולגרים, בשרים וגבינות, תבלינים, אוכל רחוב מקומי, ובגדי יד שנייה במשקל (כן כן).

שוק הנשים על שום מה? (ותודה לחברינו מישה על המידע):

ובכן בעבר נקרא השוק שוק הסוסים, שוק החיטה, ובתקופה הסובייטית גם שוק גיאורגי קירקוב (על שם מנהיג בולגרי מתחילת המאה העשרים). הכינוי שוק הנשים, מגיע מימי העות'מאנים – כיוון שבתקופה ההיא נשים לא היו מורשות לקנות בשום מקום אחר מלבד השוק הזה, וגם זה רק בימי שישי. 

לאחר הביקור בשוק הנשים, שוטטתי ברחובות הסמוכים בכדי למצוא גלב. כשמצאתי רחוב עם מספר מספרות, נכנסתי לאחת מהן, ושאלתי את בעל הבית אם הוא מציע גילוח. למרות המבטא הערבי, והמוזיקה ברקע שנשמעה לי בטורקית, הוא הסביר לי שהוא בכלל מכורדיסטאן, ושאנחנו הישראלים הידידים האמיתיים היחידים של מולדתו. שניינו התרגשנו מאד, ותוכלו לקרוא על הביקור המלא שלי במספרה פה.

מסעדות מומלצות בסופיה:

Hadjidraganov's Houses Restaurant – מסעדה בולגרית מסורתית, מעוצבת כמו ארווה, ומלאה באביזרים אותנטיים. המנות גדולות, גסות ומרשימות, והכל מוגש עם הרבה שואו בולגרי שנראה פונה לתיירים, אך עדיין כדאי לחוות. אגב, אם הלהקה שבמקום מזהה שאתם ישראלים (תאמינו לי זה לא קשה) ומציעה לנגן לכם הבה נגילה, תסרבו בנימוס. די, יש גבול לכל תעלול, כמה אפשר לשמוע שיר מימי אנו באנו. שילמדו לנגן עומר אדם.

Shtastlivetsa – אחת המסעדות הטובות בעיר אם לא הכי טובה (לפי גורמים יודעי דבר). המסעדה מעוצבת באווירה אריסטוקרטית, ויש בה מגוון גדול של סוגי אוכל בולגרי ומערבי שעשויים ברמה גבוהה.

Rainbow Factory – מסעדה/בית קפה מעולה לבראנץ', עם אווירה צעירה ויפה שמזכירה את תל אביב. היא מציעה קפה, סנדביצ'ים, סלטים ועוד. כל האוכל טעים וממש מוקפד.  

sun moon alabin – מסעדה צמחונית טעימה ויפה. המסעדה מעוצבת מאד ושופעת ביצירות אמנות של הבעלים ושל אמנים צעירים. הם מאד מתגאים בלחמים הטעימים שלהם שהם אופים במקום, והאוכל הוא בסגנון בולגרי, עם נגיעות אסיאתיות, ומזרח תיכוניות (יעני חומוס).

בסך הכל אני חייב לציין שנהנתי מאד מהשהות שלי בסופיה. זו עיר מזרח אירופאית טיפוסית, אפורה ויפה גם יחד, עם אנשים ידידותיים, אוכל טוב, אווירה נעימה, ומחירים נוחים מאד. אני בוודאי אחזור לפה ואדווח מייתר הדברים שיש לה להציע.

gabrovo – פתח תקווה של בולגריה

אל גברובו הגענו לאחר שהוזמנו למסיבת יום הולדת של חברים בולגרים, והם שכרו צימר באחד הכפרים בסביבה לכבוד המאורע. אנחנו שכרנו לנו צימרים מפנקים בכפר ליד, עם קמין וגינה משגעת. אחלה דרך להעביר את הסופ"ש.

 

גברובו היא עיירה שקטה ונעימה, החשבת ליעד תיירותי חשוב בבולגריה. אני עוד לא החלטתי אם גברובו היא זכרון יעקב של בולגריה או קריית שמונה. כנראה משהו באמצע (האמת היא שמזלה לא שפר עליה בכלל, ויש לה ברית ערים תאומות עם לא אחרת מאשר פתח תקווה – נשבע לכם). מה שכן, יש לגברת את הקסם שלה, נוסח בולגריה. 

יש בה שילוב של בנייה מתקופת התחייה הלאומית הבולגרית (שהתרחשה מסוף המאה ה-18 עד סוף המאה ה-19), ביחד עם בנייה סובייטית. העיר העתיקה נעימה ושקטה, והסביבה כולה טובלת בהרים ובירוק. סביב העיר יש מגוון של פעילויות שאפשר לעשות, כמו טיולי טבע ורכיבה על סוסים.

אטרה

בסמוך לגברובו, נמצא הכפר אטרה. אטרה הוא למעשה מוזיאון באוויר הפתוח שפעיל לצורכי מורשת והיסטוריה, ונועד להראות את החיים בבולגריה בתקופת התחייה הלאומית הבולגרית. הכפר משמר את הארכיאולוגיה והעיצוב מאותה תקופה, הפולקלור ומלאכות היד. ההליכה בכפר נעימה מאד, ונחל מרגיע זורם לאורך הרחוב המרכזי. בסך הכל אטרה וגברובו הם מקומות נחמדים. אם אתם בסביבה תקפצו לפה, בפרט עם ילדים, אבל לא הייתי מגיע לפה במיוחד. 

מסעדות בגברובו

Strannopriemnitsa – במרכז העיר העתיקה של גברובו, סעדנו במסעדה היפה הזו, שבנויה כחצר שסביבה שתי קומות בבנייה ועיצוב מסורתיים. באמצע המסעדה גדלים גפנים, והאוכל הוא בסגנון בולגרי מסורתי. זול וטעים.  

בדרך חזרה לסופיה, עצרנו במסעדת הדרכים Dobrevski Restaurant הידועה, שמגישה אוכל בולגרי מסורתי ובעיקר מגוון של בשרים על האש.

ורנה

מסופיה המשכנו בקפיצה קטנה לורנה, בנסיעה שהייתה יפה וירוקה. ורנה בחודש אוקטובר הייתה כמעט ריקה מאדם. דוכן הדונר-פלאפל שנמצא ממש במרכז הטיילת המרכזית של ורנה, והוא מוקד המאנץ' הליילי של האיזור, היה ריק מאדם בשעות הערב המאוחרות. המוכר הסביר לי בהתנצלות שזה בגלל שהחורף מתחיל, וגם הקורונה לא עוזרת לעסקים כמובן. כל זה לא הפריע לטיסת ישראייר שממנה חזרתי מורנה לישראל להיות מלאה לחלוטין בישראלים. בולגריה כידוע, היא אחת המדינות היחידות שאיפשרו לישראלים להיכנס לתחומה (ועדיין מאפשרות), ושעוד הייתה ירוקה באותו מועד.

מסעדות בורנה

Captain Cook – על פי גורמים מקומיים יודעי דבר, זו המסעדה הכי טובה בורנה. האמת שהיא מבטיחה ובהחלט מקיימת. כיאה להיותה של ורנה עיר נמל חשובה, המסעדה מתמחה בדגים ופירות ים, וכל האוכל שטעמנו היה טעים, מוקפד וטרי. המסעדה פשוט ענקית, היא מוקפת בים, ויש בה מרפסת גדולה שתוכלו לשבת ולהתענג בה על הנוף ביום יפה.

 

אני חייב לציין שמלבד עניין החורף, לא התרשמתי מורנה יותר מדי. בסך הכל עיירת נופש טיפוסית שנראה שפונה בעיקר לתיירים. אבל אני אתן לה עוד צ'אנס.

מחבריי הבולגרים קיבלתי המלצות למספר עיירות נופש נוספות השוכנות לחופו של הים השחור מלבד בורגס ו-ורנה הידועות, וגם המלצות לחופי ים סודיים. אני מבטיח לבדוק בהמשך ולדווח.

אז למרות הציפיות הנמוכות, ואולי בגלל, בולגריה הייתה מאד נחמדה אליי, בפרט בתקופת הקורונה ההזויה מעט שנחתה על העולם ובבולגריה הורגשה פחות. אני בהחלט אשוב לפה ואדווח יותר.

עד אז, תעופו על הטיול שלכם, ואל תשכחו לספר לי איך היה!