מיומנו של סאחי בקאסול

קאסול, הודו, עמק פרוואטי, הימצ'אל פרדש
הנוף מהגשר של קאסול אל נהר הפרוואטי

על הפעם הראשונה שלי בקאסול

הוא מושיט לי גליל חרסינה מגולף. מהקצה שלו יוצא עשן. 

"קח, תמשוך" הוא אומר לי.

אני באמת רוצה לעזור לבחור המוזר הזה, אבל אני לא מבין מה הוא רוצה ממני. מה אני אמור למשוך פה בדיוק? מוטב שיכבה את זה כי זה בוער. בטיחות אדוני.

 

למחרת, אני יושב בסמי בורקס, אנשים נחמדים, לבושים קצת מוזר אבל אני מתחיל להתרגל. 

שוב אמרו לי תמשוך. סירבתי בנימוס.

"תמשוך אני אומר לך"

 

הוא לא קיבל את הסירוב שלי יפה.

אני מניח שהושטת צינור החרסינה הזה היא מנהג מקומי, ואני פוגע בכבוד ובתרבות שלו. 

אבל איזה תרבות קיבינימט? הוא אמר שקוראים לו אביעד והוא מפתח תקווה. 

"תמשוך אני אומר לך"

אתה יודע מה קרה לאחרון שאמרנו לו למשוך ולא משך?"

"תמשוך!!"

"אולי הוא שוטר?" אמר חבר של המקומי מפתח תקווה,

"אולי הוא מקליט אותנו מהשעון שלו?"

"תמשוך!"

 

באותו הרגע זינקתי מהכיסא, נעמדתי בתקיפות, וצעקתי בטון מאיים: הלו!!! לא מושך ולא שום דבר!!! 

 

"אהאאא" הם אמרו בחיוך ואנחה,

"הוא אחד משלנו"…

 

בו ברגע הבנתי את סוד העניינים – סאחי זה אופי, זה לא קשור לעישונים. 

לאט לאט התחלתי להבין גם אותם. בסך הכל הם אנשים טובים שבורחים מהמציאות עם עזרים חיצוניים. 

המשכתי לסרב לצ'ילום בנימוס, בסוף הם התרגלו. גם הם הבינו שאני בסך הכל בחור נחמד שלא רוצה לגעת בסמים. יש כאלה לפעמים, ולכל אחד כזה יש את הזמן והמקום המתאימים. 

 

מאז ביקרתי בכפר כמה וכמה פעמים, כל פעם קצת פחות סאחי מהקודמת, ובכל פעם למדתי דברים חדשים על המקום ובעיקר – על עצמי.

קאסול, הודו, הימצ'אל פרדש
קאסול - עדר של עיזים וכבשים צועד על ה''כביש הראשי'' של הכפר

קאסול

אי שם בשנות השמונים, הגיעו ראשוני התרמילאים לקאסול. 

אז למה מכל הודו, הם נעצרו דווקא פה במסעם?

דמיינו שאתם בתוך נקיק עמק צר, הרים וצוקים תלולים נישאים מעליכם, מלאים ביערות עד ירוקים של ארזים, ושיחי המריחואנה גדלים סביבכם פרא. למרגלותיכם נהר שוצף שעובר לאורך כל העמק, רעש הזרימה שלו ממכר. תוסיפו לזה מזג אוויר נעים לאורך רוב השנה, וזהו. עכשיו תפתחו את העיניים – ואתם בקאסול. 

 
קאסול, הימצ'אל פרדש, הודו
קאסול - עוד יום במשרד

לקאסול יצא שם של כפר "כבד" שבו אנשים נזרקים ומעשנים, ללא כל מעש מיוחד, אבל ביניינו, זה כך בלא מעט מקומות בהודו. 

למי שבכל זאת יגיע לקאסול ואווירת המטיילים כבדה עליו – באיזור בו שוכנת קאסול, שנקרא עמק פרוואטי, יש כפרים מקסימים, פחות עמוסים ויפים לא פחות: טוש, קלגה, פולגה, גראן, קיריגנגה ועוד ועוד. כל כפר והיחודיות שלו.

 

עמק פרוואטי

פולגה ידועה ביער "הפיות" הסמוך לה (אין שם באמת פיות).

קלגה ידועה בקרבתה לפולגה.

בגראן מכינים את הג'ראס הכי טוב, ובטוש הנוף הוא הכי יפה. 

בקיריגנגה הנוף יפה לא פחות, ותוסיפו לכך גם מעיינות חמים פתוחים עם נוף להרים. 

יש עוד לא מעט כפרים בעמק פרוואטי, אבל אלו היותר מוכרים. 

קיריגנגה, קאסול
הדרך מקאסול אל הכפר קיריגנגה

המטיילים ההרפתקניים שאינם הולכים בתלם, מחפשים היום כפרים אחרים, שגם הם יהפכו למרכזיים כמו קאסול בעוד כמה שנים.

עד אז, כשאתם מגיעים לעמק, תזכרו שאתם אורחים פה, כבדו את המקומיים (גם את אלה מפתח תקווה, אבל בעיקר את אלה האמיתיים), השתדלו לשחרר, אל תהיו סאחים, אבל דעו – זה כלל לא קשור לעישון סמים.

 

מוקדש באהבה גדולה לבית חבד קאסול

 

רוצים לקרוא עוד על מה יש לעשות בקאסול?

מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי באתר הודו סי או אי אל על חמישה דברים לעשות בקאסול

עמק פרוואטי, קאסול, הימצ'אל פרדש, הודו

זהו, התעייפתי לכתוב. תבואו לבקר, ואל תשכחו לספר לי איך היה!